אבנים בדרכי השתן זהו מצב בו יש שקיעה של מינרלים בדרכי השתן עד למצב שבו נוצרת "אבן". האבנים יכולות להיווצר בכליות, שלפוחית השתן או אפילו לחסום את צינור השופכה. בבעלי חיים, אנו פחות רואים אבנים בכליות ויותר בשלפוחית השתן או חסימת השופכה בחתולים זכרים (שופכה צרה).

שני סוגי האבנים הנפוצות ביותר הן סטרוויט שהן אבנים המורכבות ממגנזיום, אמוניום ופוספאט ואבנים מסוג קלציום אוקסלט.

נהוג לחשוב שהאבנים מתחילות להיווצר לאחר דלקת בדרכי השתן בשילוב עם כמות גדולה של מינרלים בשתן.

הגיל הממוצע למציאת אבנים אצל חתול הוא 7 שנים.

סימנים קליניים

• קושי בהשתנה או השתנה מחץ לארגז.
• השתנה תכופה.
• שתן דמי/ עכור.
• בטן מוגדלת.

בתמונה: אבן שהוצאה בניתוח משלפוחית שתן של חתול זכר בוגר.

אבחון

התלונה של בעלי החתול היא בדרך כלל על השתנה מחוץ לארגז או שתן דמי. במקרה של קושי לתת שתן, יש להגיע מהר לווטרינר מכוון שחסימת שתן היא מצב חירום.

באבחון, נעשה בדיקה פיזיקאלית שכוללת מישוש של הבטן, וגם בדיקת שתן, צילום, ולעיתים אולטרסאונד.

טיפול

הטיפול באבנים בדרכי השתן יכול להיות רפואי וכולל המסה של האבנים ע"י מזון מיוחד אשר מחמיץ את השתן ובכך גורם לאבנים מסוג סטרוויט להינמס.

אך, בחלק מהמקרים כאשר האבנים גדולות מדי יש צורך להוציא את האבנים בעזרת ניתוח.

מניעה

חתולים שסבלו בעבר מאבנים בדרכי השתן לרוב אוכלים אוכל מיוחד שמונע יצירה של אבנים נוספות.