מאמרים ומידע חשוב > החתול המבוגר- זיקנה בחתולים זאת לא מחלה

חתולי בית מגיעים כיום לגילאים של בין 15 ל-20 שנה בממוצע.

אומנם רוב החתולים המבוגרים ישנים יותר, מתעניינים פחות במשחק ואינם יכולים לקפוץ כפי שיכלו כשהיו צעירים, אך אסור להתייחס לכך כאל "הזדקנות" נורמלית, מכון שיתכן בהחלט שמאחורי חוסר הרצון לשחק או השינוי ההתנהגותי עומד מצב רפואי שדורש טיפול.

יש צורך בביקור אצל הוטרינר בכל מקרה בו:

  • החתול אינו מתנקה או שהפרווה נראית שומנית
  • מופיעות קרחות

  • ישנה ירידה או עליה בתאבון ו/או בשתייה

  • החתול מאבד משקל

  • החתול אוכל ושותה יותר אך בכל זאת מאבד משקל

  • קיים דם בשתן

  • מתן שתן או צואה מלווה בקושי / יללות

  • חל שינוי ב"הרגלי" השימוש בארגז הצרכים

  • החתול משתעל או נושם באופן מאומץהופיע גוש/בליטה בכל אזור שהוא בגוף


מה מאפיין את החתול המבוגר?

התנהגות של חתולים מבוגרים
חתולים נוטים "להתמתן" עם השנים, ויעדיפו לנמנם בשמש או להתפנק על הספה מאשר לרוץ ברחבי הבית, לעיתים נעשים סקרניים פחות באופן כללי.
מלבד "הורדת הילוך" כללית, כל שינוי התנהגותי אחר סביר שקשור לבעיה בריאותית.למשל אם חתול עצבני בדר"כ, מפסיק להגיב כפי שהייתם מצפים, או אם חתול רגוע ועדין הופך לעצבני או תוקפני- אלו הם סימני אזהרה לכך שמשהו אינו כשורה.
סניליות יכולה להופיע גם בחתולים (למרות שנפוצה יותר בקרב כלבים). ברפואה וטרינרית סניליות מכונה "חוסר תפקוד קוגנטיבי". החתול עלול למשל לשכוח כיצד להשתמש בארגז החול, לשכוח היכן נמצא הארגז או להתהלך ללא מטרה או כיון ברור.

בעיות בריאות
אחת המחלות הנפוצות ביותר אצל חתולים מבוגרים בארה"ב היא פעילות-יתר של בלוטת התריס. בעבר כמעט ולא נתקלנו במקרים כאלו בארץ אך בשנים האחרונות ישנה עליה במספר החתולים הישראלים המאובחנים כסובלים מהמחלה.
האבחון נעשה בעזרת בדיקת דם פשוטה.
עודף ייצור של הורמון בלוטת התריס מביא לעליה בקצב המטבוליזם: הסימנים האופיניים הם תאבון מוגבר יחד עם ירידה במשקל, פרווה ירודה ולעיתים חוסר שקט.
אם המחלה אינה מטופלת בזמן, יתכנו גם פגיעות בלב ובכבד.

חתולים מבוגרים נוטים למחלות במערכת השתן, ביניהן זיהומים, גידולים ופגיעות מסוגים שונים בתפקודי הכליות.
ירידה במשקל או בתאבון, כאב במתן שתן, שתן דמי, מתן שתן בכמות גדולה מהרגיל או שתיה מרובה, יכולים כולם להצביע על בעיה.
הטיפולים במחלות משתנים בהתאם לסוג הבעיה ולאיבר שנפגע (שלפוחית השתן, כליות וכו') ויכולים לכלול טיפול תרופתי, ניתוחי או תזונתי.

בעיות שיניים נפוצות למדי בקרב חתולים "בגיל השלישי".
אבן שן ודלקת חניכיים יכולים להוות סימן לבעיות בעצמות הלסת, שיניים פגועות, גידולים בפה, פצעים בחלל הפה או אפילו סימן לבעיה במערכות אחרות בגוף (למשל אי ספיקת כליות).
חתול הסובל מבעיה בחלל הפה יתקשה לעיתים לאכול מזון יבש, יכול להופיע ריור, ריח רע מהפה או שהחתול יראה סימני אי-נוחות בזמן האכילה.

ככל שהחתול מתבגר השכיחות של דלקות מפרקים (ארטריטיס) עולה.
אם החתול נהג לקפוץ לדוגמא ישירות מהרצפה לשולחן ועכשיו קופץ לכסא ורק ממנו לשולחן, או אם החתול לפתע עושה את צרכיו מחוץ לארגז, יתכן שהוא סובל מדלקת מפרקים שגורמת לו כאב וקושי בתנועה.
האבחון נעשה גם על ידי תיאור הבעלים וגם בעזרת בדיקה רפואית וצילומי רנטגן במידת הצורך.
ברוב המקרים ניתן לשפר את איכות חייו של החתול הסובל מדלקת מפרקים באופן דרמטי באמצעות תוספי מזון וטיפול תרופתי.

רוב החתולים מבקרים אצל הוטרינר לפחות פעם בשנה לצורך חיסונים. ההמלצה היא שחתולים מעל גיל 8 יגיעו לבדיקה תקופתית כל חצי שנה על מנת שנוכל לזהות סימני מחלה בשלב המוקדם, ולהתחיל בטיפול בזמן.
במקרים מסויימים מומלץ, מלבד הבדיקה הגופנית, לבצע גם בדיקות דם ושתן שיכולות להביא לזיהוי מחלות בשלבים התחלתיים.

אנו מאחלים לכם ולחברים בעלי הזנב, עוד המון שנים של חיים בריאים, ארוכים ומאושרים יחד.

למענה מהיר - וטרינר בתל מונד: